שזר

בעקבות הדעות הקיצוניות שבהן דגלו אנשי לח"י ומעשה הטרור שביצעו, זכה לח"י בפרסום רב ובהכרה, בהיותו תנועה בעלת חשיבות. תדמיתו של לח"י - בעיקר לאחר רצח הלורד מוין והרוזן ברנדוט - חרגה מעבר לגודלה המספרי. לח"י 1940-1949 בוחן את השורשים האידיאולוגיים והפוליטיים של התנועה והשינויים שחלו בהם על רקע התמורות ההיסטוריות המכריעות של התנועה - השואה והקמת המדינה. בפרק זמן זה השתנה לח"י לא רק בשמותיו ("האצ"ל בישראל", לח"י, "מפלגת הלוחמים") אלא גם במשנתו האידאית והפוליטית. כותבי זכרונות לח"י נטו לעסוק בהירואיקה ובסיפורי גבורה. כך נוצרה והשתרשה תדמית חד-צדדית של לח"י, ואילו הרקע האידאי והפוליטי לפעולותיו נמצא חסר. לח"י 1940-1949 ממלא חסר זה. הוא מנתח בהרחבה את ההתלבטות המתמדת של חברי לח"י בתחומי האידיאולוגיה והמדיניות הפוליטית, דן במהפכים שחלו בדעותיהם ובעמדותיהם של מנהיגיו - אברהם (יאיר) שטרן, ישראל (שייב) אלדד, נתן (פרידמן) ילין-מור ויצחק שמיר (יזרניצקי) - ומטבע הדברים עוסק ביחסים שבין לח"י לאצ"ל ול"הגנה". באמצעות חומר ארכיוני, עיתונות השנים ההן, מחקרים ועדויות, מביא הספר תיאור וניתוח מיוחדים של תקופה גורלית בתולדות עם ישראל. פרופ" יוסף הלר הוא מרצה בחוגים "היסטוריה של עם ישראל" ו"יחסים בינלאומיים" באוניברסיטה העברית בירושלים.