מטרת הספר: הכרת תופעת הלאומיות בכלל והלאומיות היהודית בפרט. הספר עוסק בהבנת הגורמים שעודדו את צמיחת הלאומית היהודית והאופן שבו יושמה הלאומיות הלכה למעשה. הלימוד ההשוואתי בין הלאומיות הכללית ליהודית מחדד את חוש הביקורת ההיסטורי של התלמידים. בספר מובאים קטעי מקורות רבים ומגוונים, מפות, טבלאות ותרשימים. בכל פרק ישנה הפניה למושגים העיקריים שבו. ספר זה, המאושר על ידי משרד החינוך והתרבות להוראה של יחידת הבגרות "הלאומיות בישראל ובעמים" (חלק א – ראשית הדרך עד 1920), עוסק בסוגיית הלאומיות ובהשפעתה על העם היהודי. חלקו הראשון דן בלאומיות, גורם רב עוצמה ובעל פנים רבות. הלאומיות נוצרה במאה ה-19 , כשהיא יונקת הן מן המכנה המשותף של עמים שונים, כמו מוצא משותף ומורשת תרבותית לגווניה, הן מן השאיפות של עמים חסרי עצמאות להיות אדונים לגורלם. בספר מובאות דוגמאות של מאבקים למען קיום לאומי ריבוני בקרב העמים השונים. ללאומיות, שפעלה על דרך החיוב כדי להביא חירות לבני הלאום, היו גם ביטויים שליליים. וכך, מתיחויות בין לאומים שונים הובילו לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. תוצאותיה של מלחמה זו, בצד מספר הקרבנות הגדול וההרס הרב, המשיכו לקדם את הרעיון הלאומי, והדבר בא לידי ביטוי במתן עצמאות לעמים נוספים. חלקו השני של הספר בוחן את השפעת הלאומיות על הציבור היהודי שהיה מפוזר בין העמים השונים. אמנם, במהלך המאה ה-19 קיוו יהודים רבים להשתלב כאזרחים בארצות מושבם, ובמקומות רבים אף זכו בשוויון זכויות, אך התברר כי השפעת הרעיון הלאומי הייתה חזקה מן הגורמים המעכבים הללו. יתר על כן, גישה שלילית ואנטישמית כלפי היהודים מצד העמים שבקרבם ישבו הגבירה את השאיפות הלאומיות של היהודים. הספר עוסק גם בתנועה הלאומית היהודית – הציונות – שהחלה את דרכה עם הופעת 'חובבי ציון' במזרח אירופה והתגבשה והתמסדה עם הקמת ההסתדרות הציונית בהנהגת הרצל. כשם שהלאומיות בקרב העמים התבטאה במאבקים השונים למען הגשמתה, כך גם הלאומיות היהודית לא נחה על שמריה ופעלה להגשמה בדרכים שונות: הדרך המדינית, שהגיעה באותה תקופה לשיאה עם פרסום הצהרת בלפור; הדרך המעשית, בעלייה לארץ ישראל ובהתיישבות בה; והדרך הרוחנית, במאבק למען חידוש השפה העברית. הפרק המסיים מציג מבט משווה בין הלאומיות הכללית לבין הלאומיות היהודית.
ד"ר אליעזר דומקה לימד שנים רבות בבית ספר תיכון ובסמינר אורנים.
ד"ר צפריר גולדברג מלמד בתכנית רביבים" באוניברסיטה העברית. כתב דוקטורט על תהליכי למידה של תלמידי תיכון במסגרת הכנת לבגרות בהיסטוריה. פרסם מאמרים בנושא הוראת ההיסטוריה.
גב' חנה אורבך היא מורה להיסטוריה בתיכון המסורתי בירושלים ומשמשת גם כרכזת היסטוריה בבית הספר.
יכול לעניין אותך גם
