שזר

יחיד בדורו: הגאון מווילנה - דמות ודימוי, דן בר' אליהו בן שלמה זלמן (1720-1797), 'הגאון מווילנה' (הגר"א), שהיה לאגדה עוד בחייו.

לאחר מותו הלך והתעצם המיתוס שנרקם מסביב לדמותו ומצא את ביטויו בדימויים שונים. עיצובם של דימויים אלה הושפע מדמותו 'הריאלית' של הגר"א, כפי שנתפסה בעיני המקורבים המעטים שחיו במחיצתו, מחד גיסא, ומן הצרכים ומאוויי הנפש של אלה שנאחזו וניתלו בה, מאידך גיסא.

בספר זה יש נסיון להאיר היבטים אחדים בדמותו של הגר"א, ככל שניתן לשחזרה על סמך עדויות בנות הזמן, ולהתחקות אחר כמה מן הדימויים שלו, כפי שהתפתחו והתפשטו מאז ראשית המאה הי'ט ועד לימינו.

הספר דן בין השאר בשאלות הבאות:

כיצד נתפסה דמותו של הגר"א בעיני תלמידיו ומקורביו, אלה שהפיצו את שמעו ברבים, ומדוע זכה לעמדה של סמכות יוצאת דופן עוד בימי חייו?

מי היו הגורמים שטיפחו את הדימוי של הגר"א-המשכיל והאם עומד דימוי זה בפני הביקורת?

איזה תפקיד מילא הגר"א במאבק נגד החסידים והחסידות?

כיצד הגיבו מנהיגי החסידות על העובדה שבראש הלוחמים בהם ניצב מי שנחשב גדול הדור?

כיצד צוירה ונתפרשה פרשת המאבק בחסידות בהיסטוריוגרפיה החסידית והממתנגדית?

סוגיה נוספת הזוכה לדיון נרחב בספר זה היא תגובתו של ר' חיים מוולוז'ין לחסידות.