מנהיג והוגה, חסיד וסוציאליסט, עסקן ואיש רוח, משורר והיסטוריון, נאמן של השפה העברית ואוהב יידיש, איש אשכולות רחב אופקים, פעיל ציבור ותלמיד חכם הבקיא בתורת החסידות ובתורת הסוציאליזם גם יחד. איש שהעניק נשמה יתרה לתנועת הפועלים הציונית. אוהב אדם בעל נפש רגישה וסוערת, וחוש הומור מפותח.
שליח ושגריר נודד של ארץ ישראל העובדת ושל התנועה הציונית, שביקש לקרב את הקהילות לציונות בארץ בעזרת הלהט היהודי ואהבת ישראל. בנאומיו הסוחפים שילב היסטוריה, נבואה, שירה וספרות עִם שאלות ההווה. בשיחותיו מצא שפה משותפת עם היהודי המאמין, הצעיר המורד שבהכשרה, הפועל בבית המלאכה בעיירה נידחת והמשכיל בטרקלין של מעמד הביניים.
חדשן ומסורתי. בונה הארץ ואח ליהודי התפוצות. יהודי ישראלי.
His life and work
נולד ב-24 בנובמבר 1889 בעיירה מיר שבפלך מינסק בביילורוסיה למשפחת חסידי חב”ד בת שישה ילדים. בהיותו בן 4 עברה משפחתו לעיירה הסמוכה סטויבץ, וזו נותרה חקוקה בליבו כעיירת ילדותו ונעוריו.
בתמונה: משפחת רובשוב בסטויבץ, תחילת המאה העשרים, זלמן עומד במרכז.
מקור: נחום חיניץ (עורך), ספר זכרון סטויבץ סוורז’נא: והעירות הסמוכות רובעזעוויץ דערעוונא, נאליבאק
בגיל 14 ערך בכתב ידו את “הירחון: עיתון עברי אורגן ציוני” והביע בו עמדות לאומיות-ציוניות. בהיותו בן 15 הצטרף לסניף פועלי ציון בשאיפה לשלב את תפיסתו הציונית עם האמונה הסוציאליסטית.
בתמונה: עמוד השער של גיליון “הירחון” בעריכת זלמן רובשוב, א’ באייר תרס”ג, 28 באפריל 1903
התמונה באדיבות מכון גנזים על שם משה ברש
למד באקדמיה לחכמת ישראל בפטרבורג שברוסיה הצארית. בפטרבורג פגש ב-1908 את רעייתו לעתיד – רחל כצנלסון, סטודנטית להיסטוריה במכון האוניברסיטאי לנשים. בשנים הבאות הוא למד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטאות פרייבורג, שטרסבורג וברלין.
במהלך שנים אלה התפרנס מהעתקת כתבי יד ומהוראה. הוא המשיך בפעילותו הציבורית והעיתונאית והחל לכתוב שירים ולחקור את תולדות ישראל, ובפרט את תולדות התנועות המשיחיות.
בתמונה: זלמן רובשוב, פעיל במפלגה ציונית סוציאליסטית יהודית בווילנה של ראשית המאה העשרים.
התמונה באדיבות ארכיון התצלומים, בית לוחמי הגטאות
לאחר פירוד בן שבע שנים, נישאו זלמן שזר ורחל כצנלסון בבית ההבראה לפועלים בשכונת הבוכרים בירושלים. הם היו כמה שנים בווינה בשליחות פועלי ציון ושם נולדה בתם היחידה רודה. היא נולדה עם תסמונת דאון. התמודדות המאתגרת עם מצבה של בתם ליוותה את רחל וזלמן שזר לאורך כל חייהם. ב-1924 שבו לארץ-ישראל והשתקעו בה לתמיד.
בשלהי שנות העשרים ובשנות השלושים מיעט שזר מאוד לעסוק במחקר ההיסטורי והפך, לצד עבודתו העיתונאית ב”דבר”, מהיסטוריון לפעיל ציוני ולעסקן תנועתי במשרה מלאה. הוא היה חבר מזכירות הברית העולמית של פועלי ציון, הוועד הפועל של אחדות העבודה, הוועד הפועל של הסתדרות העובדים הכללית, מועצת הסוכנות היהודית וחבר בכיר במפא”י. במהלך שנים אלה השתתף בקונגרס הציוני ונשלח מטעם המוסדות הציוניים לשליחויות בקהילות יהודיות באירופה ובאמריקה.
בתמונה: זלמן רובשוב (במרכז) עם אחדים ממשתתפי כינוס של “פועלי ציון” בווינה, 1922. לפניו עומד ברל כצנלסון, ומשמאלו — לילי צדק.
התמונה באדיבות ארכיון מפלגת העבודה, בית ברל
ב-1911 ביקר בארץ ישראל לראשונה ופגש את רחל בלובשטיין – לימים רחל המשוררת. נפשם נקשרה בקשר רגשי עמוק. שזר פרסם את שיריה של רחל ב”דבר”, ערך את ספרי שיריה, ובשנת 1932 תרגם כמה משיריה ליידיש והוציאם לאור.
לוויית רחל המשוררת בקבוצת כנרת, 17 באפריל 1931. זלמן רובשוב (חובש מגבעת) עומד מימין לקבר.
באדיבות אוסף התמונות של המכון לחקר תנועת העבודה ע”ש פנחס לבון
ב-1936, בגיל 47, התמנה שזר לעורך הראשי של “דבר”, העיתון המרכזי של ההסתדרות הכללית, ושימש בתפקידו במשך 13 שנים. הוא פעל כדי להפוך את העיתון לבמה להפצת רעיונות וערכים שבהם האמין.
מ-1944 ערך גם את הוצאת עם עובד ונתן במה לעשרות סופרים ויוצרים עברים, ובהם מרטין בובר, גרשם שלום, ש”י עגנון, חיים הזז, לאה גולדברג ורחל בלובשטיין (רחל המשוררת).
זלמן שזר בעת הגרלה בבית “דבר”, פברואר 1949.
צילום: בנו רותנברג; באדיבות אוסף מיתר, הספרייה הלאומית
לאחר תום מלחמת העולם השנייה והשואה יצא שזר למסע בפולין. הוא עבר מעיר לעיר ומעיירה לעיירה וחזה בשברון לב בחורבנו של העולם היהודי שכה היטיב להכיר. במסע זה חדרה לליבו ההכרה במוראות השואה ובהיקפה.
זלמן רובשוב (רביעי משמאל) בריכבאך, פולין, עם חברי המשלחת.
באדיבות ארכיון מפלגת העבודה על שם משה שרת, קרן ברל כצנלסון
בשנת 1949 נבחר שזר לכנסת הראשונה מטעם מפא”י והתמנה לשר החינוך והתרבות הראשון של מדינת ישראל. יזם את “חוק לימוד חובה תש”ט–1949”.
שר החינוך והתרבות זלמן שזר ורעייתו רחל מבקרים בשיעור ערבית בסמינר למורים יהודים בנצרת, 27 ביולי 1949.
באדיבות אוסף התצלומים הלאומי — לשכת העיתונות הממשלתית
ב-1951 נבחר להנהלת הסוכנות היהודית והתמנה לראש מחלקת ההסברה של הסוכנות ולממלא מקום יו”ר הנהלת הסוכנות. ב-1953 התמנה לראש המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה של הסוכנות היהודית, ולאחד מנציגי הסוכנות היהודית בהנהלת יד ושם. בשנת 1956 התמנה ליושב הראש בפועל של הנהלת הסוכנות בירושלים והתפטר מחברותו בכנסת.
זלמן שזר, יו”ר הוועד הפועל הציוני, נואם בסעודה לכבוד עשור למושבי העולים, 19 באוקטובר 1959. יושבים מימין: ראש תנועת המושבים יצחק קורן ושר האוצר לוי אשכול.
באדיבות ארכיון יד לוי אשכול; אוסף הספרייה הלאומית
ב-1963, בהיותו בן 74, נבחר לתפקיד הנשיא השלישי של מדינת ישראל. הוא כיהן בתפקיד לאורך שתי קדנציות. פעל לעידוד וטיפוח תחומי התרבות והספרות, עודד סופרים עולים, ייצג את מדינת ישראל באירועים ממלכתיים בחו”ל, קיבל את פני האפיפיור פאולוס השלישי בביקורו ההיסטורי בישראל, קשר קשרים מיוחדים עם העדה הדרוזית ותרם להפגת המתחים ההיסטוריים בין המחנות הפוליטיים בישראל.
שזר פעל כדי לקרב בין העם בישראל לבין הקהילות בתפוצות, והפך את ביתהנשיא לביתו של העם היהודי כולו.
נשיא המדינה זלמן שזר (שני משמאל) מגיע לכנסת לטקס ההשבעה לקדנציה שנייה כנשיא המדינה, 21 במאי 1968.
צילום: פריץ כהן; באדיבות אוסף התצלומים הלאומי – לשכת העיתונות הממשלתית
נפטר ב-5 באוקטובר 1974 ונטמן בחלקת גדולי האומה בהר הרצל. לזכרו הוקם מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי.
ראש הממשלה יצחק רבין (במרכז), רעייתו לאה (לשמאלו) וראש הממשלה לשעבר גולדה מאיר (לימינו) בלוויית זלמן שזר, 7 באוקטובר 1974.
צילום: יעקב סער ; באדיבות אוסף התצלומים הלאומי, לשכת העיתונות הממשלתית
