הזעזוע שפקד את ״גלות ירושלים אשר בספרד״ בסוף המאה ה־15 שינה את פני ההיסטוריה היהודית. הגולה המבוססת והמושרשת ביותר באותם ימים נעקרה מאדמתה וכל מערב אירופה נשארה ללא יהודים. רבבות גולים נטשו את ספרד ואת פורטוגל ונתפזרו על־פני ארצות רבות.
אך בימי משבר אלה נתגלתה חיוניותו של השבט היהודי הספרדי אשר התגבר על מצוקותיו וחיש מהר התאושש מהמכה הקשה שהונחתה עליו. המגורשים תקעו יתד ברחבי האימפריה העות׳מנית, בצפון אפריקה ובאיטליה והפכו לגורם משקי וחברתי ממדרגה ראשונה במדינות ובערים שבהן נקלטו. הקהילות שייסדו הפכו למרכזי תורה ויצירה, שהקרינו מהשפעתם על כלל ישראל כולו. פיזורם על פני ארבע כנפות תבל לא טשטש את זהותם הייחודית והם המשיכו לטפח את הערכים והמסורות שנטלו עימם מכור מחצבתם האיברי. גם הזיקה שבינם לבין אנוסי ספרד ופורטוגל לא נחלשה, ורבים מקרב ״הנוצרים החדשים״ הצליחו להימלט מציפורני האינקוויזיציה והצטרפו אל חיק היהדות. פליטים אלה היו מחדשי הנוכחות היהודית במערב אירופה בראשית העידן החדש וחלוצי ההתיישבות היהודית ביבשת אמריקה.
ספר זה, על חמשת מאמריו, מתאר את היווצרותה של הפזורה היהודית הספרדית לאחר הגירוש ומתמקד בסוגיות נבחרות בתולדות מרכזיה ויצירתה, מסוף המאה ה־15 ועד למאה ה־20.
יכול לעניין אותך גם
