שזר

בשיתוף מרכז דינור.

הזיכרונות שכתבה גליקל בת ליב (הידועה כגליקל האמל או: גליקל פון האמלן) בלשון דיבורה, יידיש, הם תעודה היסטורית נדירה ומרתקת הפותחת לפנינו צוהר לעולמה של אישה יהודייה במאה השבע-עשרה.
גליקל, שנולדה בהמבורג בשנת 1645, החלה לכתוב את זיכרונותיה בעקבות מות בעלה, אבי ארבע-עשר ילדיה, והמשיכה לרשום את קורותיה ולסקור את הנעשה בסביבתה עוד שנים רבות לאחר מכן. בחיבור זה, אותו הועידה לילדיה, ארגה גליקל יחדיו את האישי, המשפחתי והציבורי, הוסיפה סיפורים ואגדות להמחשה ולהנאה, ונתנה ביטוי לא רק להרהוריה ולרגשותיה אלא גם למערכת דעותיה ואמונותיה. כך העמידה לנו מסמך היסטורי-ספרותי מיוחד במינו המתאר הן את קורותיה ואת עולמה התרבותי של אישה עברייה בת המאה השבע-עשרה, הן את דמותה והוויית חייה של החברה שבה צמחה ופעלה.

יצירתה המרתקת של גליקל מופיעה כאן במהדורה דו-לשונית: המקור ביידיש ומולו תרגומו החדש לעברית, בלווית מבוא ושפע ביאורים היסטוריים, ספרותיים, לשוניים ואחרים.

חוה טורניאנסקי, פרופסור אמריטוס מן החוג ליידיש באוניברסיטה העברית בירושלים, עוסקת זה כארבעים שנה בתולדות ספרות יידיש ובתרבותם של יהודי אשכנז. מחקרה ופרסומיה מוקדשים לספרות יידיש מניצניה הראשונים במאה השלוש-עשרה ועד ראשית ספרות יידיש המודרנית במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה.