שזר

האסופה סוגיות בחקר השואה – ביקורת ותרומה, מאת אחד מגדולי חוקרי השואה בדור האחרון, משקפת הן את תרומתו הן את גישתו הביקורתית של ישראל גוטמן לחקר השואה. המאמרים שקובצו בספר, שנדפסו בבמות שונות במשך שנים רבות, משקפים את התמורות בחקר השואה בכלל ואת השינויים שעבר המחבר כחוקר שואה בפרט, והם כוללים מחקרים שכוחם יפה גם כיום. המאמרים עוסקים בין השאר בסוגיות יסוד במחקר השואה שעוררו חילוקי דעות ופרשנויות מנוגדות ונתונים במחלוקת עד היום: הניסיונות לטשטש את משמעות הפשע ולמעט את אשמתם של מתכנניו ואת אחריותם, והתפקיד שמילאו ראשי היהודים בארצות הכבושות ובגטאות. האסופה נחלקת לארבעה שערים: (א) הערות היסטוריוגרפיות: השואה ורישומה, מחקר השואה – בעיות והיבטים; (ב) דפוסי הארגון היהודי: היודנראט כהנהגה, אדם צ'רניאקוב – האיש והיומן, ייחודו של גטו לודז', תנועת הנוער כמנהיגות חלופית, ההתנגדות היהודית תחת הכיבוש הנאצי; (ג) אישים: האומנם בנליות של הרוע – בעקבות ספרה של חנה ארנדט, נולטה והרוויזיוניזם, ספרו של גולדהגן – ביקורת ותרומה; (ד) יהודי פולין בשואה: בעיית המיעוטים, יהודים בצבא אנדרס, יהודי פולין משחרור להגירה. האסופה סוגיות בחקר השואה – ביקורת ותרומה מעידה על רוחב היריעה המאפיין את מפעל חייו של גוטמן ועל תרומתו הגדולה לחקר השואה.

פרופ’ ישראל גוטמן נולד בוורשה בשנת 1923, השתתף במרד גטו ורשה ונפצע בו, והיה אסיר במחנות מיידנק ואושוויץ. בשנת 1947 עלה לישראל והיה חבר קיבוץ להבות הבשן. בשנת 1961 העיד במשפט אייכמן. ב-1975 קיבל תואר דוקטור על חיבורו “תנועת ההתנגדות והמרד המזוין של יהודי ורשה על רקע חיי הגיטו 1939–1943” והחל ללמד באוניברסיטה העברית. היה ראש המכון הבין-לאומי לחקר השואה וההיסטוריון הראשי ביד ושם ומשמש היום בתור היועץ האקדמי של יד ושם. גוטמן פרסם ספרים ומאמרים רבים והיה העורך הראשי של “האנציקלופדיה של השואה”.