שזר

כשעלתה בעיה הלכתית שלחו יהודים את שאלותיהם אל מרכזי התורה, והחכמים תופשי התורה השיבו תשובותיהם להורות לשואלים את הדרך אשר ילכו בה. כיום נאמדת ספרות השו"ת בכשמונת אלפים כרכים (!) והיא משמשת להיסטוריון מקור לא אכזב להכרת העבר. בספרות זו רשומות ונדונות בהרחבה אותן שאלות של יום יום הנוגעות לאותם עניינים 'פעוטים' של הפרט והקהילה בארצות פזוריהם של היהודים. אלא שהדברים אינם פשוטים כלל ועיקר. התשובות שהגיעו לידינו אינן התשובות שכתבו חכמי ימי הביניים במו ידיהם, וכל העתקה טומנת בחובה את הסכנה של טעויות, השמטות וכיו'ב. אך עיקר המכשלה אינה בטעויות סופרים אלא בעובדה שהתשובות לא נשתמרו כתעודות היסטוריות אלא כחומר הלכתי. התשובות עברו לפעמים עריכה משפטית. עובדות הושמטו ועובדות אחרות הובלטו. זאת ועוד, לעתים רוצה המשיב גם לשכנע, לקרב את לבות השואלים לקבל את פסיקתו, להשקיט מחלוקת או לחזק ידי צד אחד. נמצא, אפוא, שטעויות (בלתי- מכוונות) של סופרים, עריכה (מכוונת) של עורכים ורב-ממדיותן של התשובות הם המכשולים העיקריים בפני מי שרוצה לגבות מן התשובות עדויות היסטוריות. ספר זה הוא ניסיון ראשוני להסיר מכשולים אלה, ולהביא לכך שהקורא בשו'ת יהיה ער ומודע לקיומם של מכשולים אלה. מאחר שהתשובות הן, מעצם טיבן, טכניות, והטכניקה ההלכתית אינה מצויה בהישג ידם של קוראים רבים, עוסק הספר בתשובות מאשכנז במאה האחת-עשרה. הכתיבה והטכניקה המשפטית הן פשוטות, וכך, ניתן להבין הרבה תשובות מן המאה הי'א אחרי הקדמה קצרה. גם העניינים הנדונים הם כאלה, שהרקע ההלכתי שלהם הוא פשוט, באופן יחסי. וכך חש הקורא בקשיים של שימוש בספרות השו"ת כמקור היסטורי ורוכש כלים להתמודד עמם.