ספר זה, המאושר על ידי משרד החינוך והתרבות להוראה של יחידת הבגרות ,'הלאומיות בישראל ובעמים' (חלק א - ראשית הדרך עד 1920), עוסק בסוגיית הלאומיות ובהשפעתה על העם היהודי.
חלקו הראשון דן בלאומיות, גורם רב עוצמה ובעל פנים רבות. הלאומיות נוצרה במאה ה-19, כשהיא יונקת הן מן המכנה המשותף של עמים שונים, כמו מוצא משותף ומורשת תרבותית לגווניה, הן מן השאיפות של עמים חסרי עצמאות להיות אדונים לגורלם. בספר מובאות דוגמאות של מאבקים למען קיום לאומי ריבוני בקרב העמים השונים. ללאומיות, שפעלה על דרך החיוב כדי להביא חירות לבני הלאום, היו גם ביטויים שליליים. וכך, מתיחויות בין לאומים שונים הובילו לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. תוצאותיה של מלחמה זו, בצד מספר הקרבנות הגדול וההרס הרב, המשיכו לקדם את הרעיון הלאומי, והדבר בא לידי ביטוי במתן עצמאות לעמים נוספים.
חלקו השני של הספר בוחן את השפעת הלאומיות על הציבור היהודי שהיה מפוזר בין העמים השונים. אמנם, במהלך המאה ה-19 קיוו יהודים רבים להשתלב כאזרחים בארצות מושבם, ובמקומות רבים אף זכו בשוויון זכויות, אך התברר כי השפעת הרעיון הלאומי הייתה חזקה מן הגורמים המעכבים הללו. יתר על כן, גישה שלילית ואנטישמית כלפי היהודים מצד העמים שבקרבם ישבו הגבירה את השאיפות הלאומיות של היהודים.
הספר עוסק גם בתנועה הלאומית היהודית – הציונות – שהחלה את דרכה עם הופעת 'חובבי ציון' במזרח אירופה והתגבשה והתמסדה עם הקמת ההסתדרות הציונית בהנהגת הרצל. כשם שהלאומיות בקרב העמים התבטאה במאבקים השונים למען הגשמתה, כך גם הלאומיות היהודית לא נחה על שמריה ופעלה להגשמה בדרכים שונות: הדרך המדינית, שהגיעה באותה תקופה לשיאה עם פרסום הצהרת בלפור; הדרך המעשית, בעלייה לארץ ישראל ובהתיישבות בה; והדרך הרוחנית, במאבק למען חידוש השפה העברית.
הפרק המסיים מציג מבט משווה בין הלאומיות הכללית לבין הלאומיות היהודית. פרקי הספר כוללים שאלות וסוגיות להעמקה, קטעי מקורות רבים ומגוונים, מפות, טבלאות ותמונות, המלוות אף הן בשאלות. בכל פרק מופנית תשומת לב התלמיד למושגים העיקריים שבו.