בשלהי המאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים הגיעו ישיבות ליטא לשיא פריחתן. אלפי צעירים ברוכי כשרונות גדשו את ספסלי הישיבות כשהם נחושים בשאיפתם להיות לתלמידי חכמים. רבים מהם אכן היו לרבנים ולראשי ישיבות. רבים אחרים היו לחוקרים, לסופרים, לפעילי תנועות פוליטיות ולעסקני ציבור. ישיבות ליטא היו אפוא בית היוצר הן של האליטה הרבנית הן של האליטה התרבותית והפוליטית של החברה היהודית ברוסיה.
ישיבות ליטא - פרקי זכרונות קורע צוהר לעולם זה. רבים מקרב מי שנמנו עם תלמידי הישיבות באותן שנים תיארו את חווית הלימוד שלהם בישיבה באמצעות כתיבת זיכרונות, מתוך הכרה שלתקופת הלימוד בישיבה היתה השפעה מכרעת על התפתחותם האישית ועל מהלך חייהם. זאת ועוד, רבים מן המחברים סברו שבהיותם בישיבה הם זכו להיות עדים ושותפים לאחת התופעות היותר מופלאות בחיי הרוח של עם ישראל. ספרות הזכרונות מעמידה בפנינו תמונה עשירה ורבת גוונים של ישיבות ליטא בתקופה שבה הגיעה השפעתן על החברה היהודית לשיאה.
ישיבות ליטא - פרקי זכרונות מקבץ עשרים וארבעה פרקי זכרונות ושני פרקי ספרות על ישיבות ליטא. בין הישיבות המתוארות בספר בולטות וולוז'ין וטלז, וכן נכללו בספר פרקי זכרונות על ישיבות המוסר - סלבודקה, לומזה ונובהרדוק וכן פרקים על ישיבות מיר, לידא, קראז ומאלטש. בין האנשים הזוכים לתיאור חי ומפורט בספר בולטים הנצי"ב מוולוז'ין, ר' חיים סולובייצ'יק, ר' אליעזר גורדון, ר' שמעון שקופ ור' יוסף יוזל הורביץ - "הסבא מנובהרדוק".