שנה עז, חוברת ב (תשע"ב)
בחוברת ציון, עז – ב (תשע"ב) ארבעה מאמרים וארבע סקירות ספרים.
המאמר הפותח, מאת ד"ר ג'פרי הרמן, דן ב'נימוסי שולחן ותרבות פרס בתלמוד הבבלי'. במוקד המאמר עומדת סוגיה בתלמוד הבבלי, ברכות מד ע"ב, המשקפת התמצאות בנוהגי האכילה הפרסיים (כגון הנוהג שלא לדבר בשעת הסעודה ורחיצת הידיים בסוף הארוחה), ומנגד אי הבנה של מנהגי האכילה של היוונים והרומאים, שהתאפיינו בדרך של הסבה על מיטות. המחבר מציע הבנה חדשה של כל הסוגיה, הבנויה על נוסח הטקסט בכ"י מינכן של הבבלי והמתועדת אצל מספר ראשונים. מן הניתוח עולים הקשרים בין היהודים לסביבתם הפרסית, שהביאו להשתקעות של מנהגים פרסיים בקרב המיעוט היהודי ולאהדתם בקרב חוגי ראש הגולה. עם זאת, התלמוד אינו מוכן להודות בהשפעה הפרסית וטוענת שמקור המנהגים האלה הם במסורת התנאית הארץ ישראלית.
במאמרו 'מהעלייה השלישית לעלייה השנייה ובחזרה: היווצרות החלוקה לתקופות לפי העליות הממוספרות' בוחן ד"ר חזקי שוהם את הרקע למניין המקובל של העליות הציוניות לפי העלייה הראשונה, השנייה, השלישית וכו'. לטענתו, הגרעין למניין הזה היה המונח 'העלייה השלישית', שבא להמשיך את שתי העליות ארצה בראשית ימי הבית השני, דהיינו רצף 'ההיסטוריה הגדולה' של עם ישראל. המונח נקבע בתקופה שבה חיכו הכול לגל עצום של עולים ארצה, אם כי הוא בושש לבוא. עם הזמן נדרשו המנהיגים הציונים למצוא שתי עליות קודמות ברצף של 'ההיסטוריה הקטנה', ובאופן שרירותי קבעו את העליות הראשונה והשנייה כפי שמקובל כיום. קביעה זו הביאה גם לתיקוף העליות הבאות. בשלב הבא נקבע, לאחר מעשה, אופי אידאולוגי של כל עלייה ועלייה, וכך הדבר נתקבע בהיסטוריוגרפיה הציונית.
ד"ר דימיטרי שומסקי מציע הערכה מחדש ל'ציונות ומדינת הלאום', וטוען שהמנהיגים הציונים לא התכוונו מתחילה שארץ ישראל תהיה מדינתו של העם היהודי בלבד, וסברו מראש שהמדינה תהיה רב-לאומית. בין האישים הללו מציין המאמר את אחד-העם, דוד בן-גוריון, ז'בוטינסקי וברל כצנלסון. ואולם, עם הזמן חלה זהות בין המדינה ללאום, והתפיסה האמורה נדחקה לקרן זווית ואף הוכחשה. הגישה הרב-לאומית הדגישה את מעמדה של הפזורה, שחייתה כמיעוט בגולה, כמו מיעוטים או קבוצות בארץ ישראל, ודרשה מתן זכויות ללאום היהודי שבתפוצות. השבר של השואה ערער סופית את הגישה של מדינות לאום רב-לאומיות, ועם הקמת המדינה השליטו המוסדות הציוניים-הישראליים רק את הלאום היהודי על ארץ ישראל.
במדור ספרים ודברי ביקורת ארבע סקירות ספרים. פרופ' בצלאל בר-כוכבא בוחן בהרחבה את ספרם של אריה כשר ואליעזר ויצטום, הורדוס: מלך רודף ורדוף. הוא עומד על קשיים שונים בניתוח הפסיכיאטרי של הורדוס המוצע בספר, על רקע הבעיה המתודית של ניתוח האישיות של דמות היסטורית מן העבר הרחוק. פרופ' מיכאל טוך כותב על: אלכסנדר קוליק (עורך), תולדות יהודי רוסיה, א: מימי קדם עד העת החדשה המוקדמת; פרופ' גיא מירון על: משה רוסמן, היסטוריה יהודית? כתיבת היסטוריוגרפיה יהודית בעידן פוסט-מודרני; ופרופ' יורם בילו על: מנחם פרידמן ושמואל היילמן, הרבי מלובביץ' בחייו ובחיים שלאחר חייו.
את החוברת מסיימים המדורים מספרות המחקר וספרים שנתקבלו במערכת וכן סיכומי המאמרים באנגלית.