תוכן העניינים:
5 בצלאל בר-כוכבא: לתולדות כת מדבר יהודה: היחסים עם שליטי המדינה החשמונאית מימי שמעון ועד מות ינאי (143–76 לפני סה"נ)
59 יאיר לורברבוים: כתב הוויכוח עם הנוצרים לרשב"א: עיון מחודש
87 מאיר סיידלר: 'ציון מבקשת את בניה': יחסו של הרב יוסף צבי קרליבך לארץ ישראל ולציונות
ספרים ודברי ביקורת
121 יורם כהן: בריתות וחוזים מדיניים במזרח הקדום (על: אמנון אלטמן, בריתות מדיניות במזרח הקדום)
126 דניאל רייזר: חב"ד בסבך הפוליטיקה הצארית (על: איליה לוריא, מלחמות ליובאוויץ': חסידות חב"ד ברוסיה הצארית)
132 עודד היילברונר: תרבות הצריכה של יהודי גרמניה (על: Gideon Reuveni, Consumer Culture and the Making of Modern Jewish Identity)
139 תמיר קרקסון: האינטליגנציה הספרדית-המזרחית הירושלמית (על: עמוס נוי, עדים או מומחים: יהודים משכילים בני ירושלים והמזרח בתחילת המאה ה-20)
145 מספרות המחקר
149 ספרים שנתקבלו במערכת
V תקצירים באנגלית
בחוברת ציון, פד, א (תשע"ט), הפותחת את השנה ה-84 של 'ציון', שלושה מאמרים וארבעה מאמרי ביקורת.
המאמר הפותח, 'לתולדות כת מדבר יהודה: היחסים עם שליטי המדינה החשמונאית מימי שמעון ועד מות ינאי (143–76 לפני סה"נ)', מאת פרופ' בצלאל בר-כוכבא, סוקר בהרחבה את המסקנות ההיסטוריות הטמונות בכתבי כת מדבר יהודה על התקופה שמימי שמעון ועד מות ינאי. הוא לומד מכתבים אלה על אירועים שלא זכו להרחבה במקורות האחרים, ובפרט אצל יוספוס, כמו מרד של הפרושים בהורקנוס שדוכא באלימות רבה בידי אריסטובולוס ואנטיגונוס, היחס החיובי של הכת לינאי הצעיר, תיאור הפלישה של תלמי לתורוס ליהודה, אופן מותם של הפרושים בידי ינאי, ועוד. בכל הסוגיות הללו מציע המאמר ראייה חדשה הנסמכת על כתבי כת מדבר יהודה. בנספח למאמר קושר המחבר בור עם עצמות אדם שנמצא במגרש הרוסים בירושלים עם הפלישה של תלמי לתורוס, וחולק על הדעה המקובלת הקושרת את הממצא לפגיעה של ינאי בפרושים.
מאמרו של פרופ' יאיר לורברבוים, 'כתב הוויכוח עם הנוצרים לרשב"א: עיון מחודש', מנתח את החיבור של הרשב"א ומסיק שהוא אוסף של עדויות, קצתן ריאליות, כי איננו אחיד ואף אינו משקף ויכוח פומבי כמו ויכוח הרמב"ן. יש בחיבור עדויות לוויכוחים פרטיים עם נוצרים, שנשאו אופי לא רשמי ופחות מחייב מן הוויכוחים הפומביים, שבהם קבעו הרשויות את סדרי הוויכוח. כמו כן, הוא עומד על יחסו של הרשב"א לטעמי המצוות כפי שעולה מן החיבור, יחס שהתאפיין בדחיית הפרשנות האלגורית הנוצרית ובהתמודדות עם הטיעון הנוצרי שהמצוות נועדו מתחילה 'להרגל ציות' ולאחר מכן נתבטלו. לביסוס השקפתו מביא הרשב"א דעות של פילוסופים, ביסוס שאותו נמנע מלהביא בדיונים פנים-יהודיים.
ד"ר מאיר סיידלר, במאמרו '"ציון מבקשת את בניה": יחסו של הרב יוסף צבי קרליבך לארץ ישראל ולציונות', דן ברב גרמני ששהה בצעירותו שנתיים וחצי בירושלים ואף ביקר בה פעם נוספת. בגרמניה הוא היה איש חינוך, פעל בקובנה בתקופת מלחמת העולם הראשונה, ולאחר מכן שימש רב בהמבורג. לאחר עליית הנאצים נשאר עם בני קהילתו ונספה עימם בשואה. יחסו לארץ ישראל הושפע מהיכרות בלתי אמצעית עם הארץ, והוא ראה בחיוב את המפעל הציוני. עם זאת הוא הצטרף לאגודת ישראל ולא למזרחי, ככל הנראה בשל יחסם לחילונים, אך ניסה לגשר בין שתי התנועות. הוא חלק על האסכולה המתבדלת בגרמניה, שהתרחקה מן הרפורמים, והתנגד לקהילות הפורשות. גישתו בכללה, ובפרט יחסו החיובי לציונים החילוניים שיישבו את ארץ ישראל, הייתה בעיקרה פרגמטית ונבעה מצורכי השעה.
במדור ספרים ודברי ביקורת ארבע ביקורות ספרים. פרופ' יורם כהן על: אמנון אלטמן, בריתות מדיניות במזרח הקדום; ד"ר דניאל רייזר על: איליה לוריא, מלחמות ליובאוויץ': חסידות חב"ד ברוסיה הצארית; פרופ' עודד היילברונר על: Gideon Reuveni, Consumer Culture and the Making of Modern Jewish Identity; ד"ר תמיר קרקסון על: עמוס נוי, עדים או מומחים: יהודים משכילים בני ירושלים והמזרח בתחילת המאה ה-20.
יכול לעניין אותך גם
