עשרות חצרות חסידיות פעלו בתל־אביב בין שלהי שנות השלושים לאמצע שנות השישים של המאה העשרים. החצרות, על הדומה והשונה ביניהן, ניהלו חיים חסידיים במרחב הקהילתי הפנימי, ובד בבד נטלו חלק במרקם העירוני העשיר של העיר העברית הראשונה.
מדוע בחרו אדמו"רים לשקם את חצרותיהם לאחר השואה בתל־אביב המתחדשת דווקא? מה היו נקודות ההשקה בין ההוויה הדתית והחסידית למרחב העירוני? כיצד פעלו חיי הדת בעיר, כגון המועצה הדתית, השחיטה ומערך הכשרות? ואילו תהליכים חברתיים גרמו לבסוף לחצרות החסידיות לעזוב את תל־אביב?
שטריימל בדיזנגוף: חצרות חסידיות והמרחב הדתי בתל־אביב 1940–1965 מספר את סיפורה של תקופה ייחודית זו בתולדותיהן של העיר תל־אביב ושל החברה הדתית והחרדית שפעלה בה. הוא בוחן בין השאר סוגיות כמו שמירת השבת והאווירה של השבת בעיר, מוסדות החינוך, היחסים בין דתיים לחילוניים והפוליטיקה העירונית.
ד"ר מיכל גלטר היא היסטוריונית החוקרת את החברה החרדית בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי ובעשורים הראשונים לתקומת מדינת ישראל. זהו ספרה הראשון.
ראיון עם ד״ר מיכל גלטר אצל קלמן ליבסקינד, עצם העניין, כאן 11, 30.5.2023
השטריימל כבש את הרחובות והלהיב את החילונים: מסע בזמן לתל-אביב האחרת / י״ב בסיון ה׳תשפ״ג (1/6/2023), מוסף דיוקן, מקור ראשון
המעיין, נתקבלו במערכת / הרב יואל קטן, גליון תמוז תשפ"ג
יכול לעניין אותך גם
