הספר מתאר כיצד יהודי ויימאר, אשר היו מעורבים בחברה הגרמנית אך לא התבוללו בה, יצרו דפוסים חדשים של יצירה יהודית בספרות, במוזיקה, בציור, בחינוך ובהשכלה על ידי הלבשת המסורת היהודית בלבוש מודרני.
המורכבות של יהודי גרמניה הוויימרית מתגלה בניסיונם לצעוד בנתיב הצר שאיפשר את המשך קיומה של זהות יהודית ברורה בתוך חברה לא יהודית.
הבסיס לנתיב כזה היה בנייה שיטתית של ספירה יהודית ייחודית, שלא נועדה להיות גטו רוחני אלא מעין איפרכיה תרבותית שאין סתירה בינה לבין השתתפות בחברה ובתרבות לא-יהודית רחבות יותר.
בין הדמויות הממלאות תפקיד מרכזי בתקופה זו: איסמר אלבוגן, ח'נ ביאליק, מרטין בובר, ליאו בק, פרנץ רוזנצווייג וגרשם שלום.
מיכאל ברנר הוא פרופסור להיסטוריה יהודית ולתרבות באוניברסיטת מינכן ופרסם ספרים ומאמרים בנושאים אלה.
תיאור נוסף