זלמן שזר - הנשיא השלישי
של מדינת ישראל
1889 - 1974
מי היה זלמן שזר?
מנהיג והוגה, חסיד וסוציאליסט, עסקן ואיש רוח, משורר והיסטוריון, נאמן של השפה העברית ואוהב יידיש, איש אשכולות רחב אופקים, פעיל ציבור ותלמיד חכם הבקיא בתורת החסידות ובתורת הסוציאליזם גם יחד. איש שהעניק נשמה יתרה לתנועת הפועלים הציונית. אוהב אדם בעל נפש רגישה וסוערת, וחוש הומור מפותח.
שליח ושגריר נודד של ארץ ישראל העובדת ושל התנועה הציונית, שביקש לקרב את הקהילות לציונות בארץ בעזרת הלהט היהודי ואהבת ישראל. בנאומיו הסוחפים שילב היסטוריה, נבואה, שירה וספרות עִם שאלות ההווה. בשיחותיו מצא שפה משותפת עם היהודי המאמין, הצעיר המורד שבהכשרה, הפועל בבית המלאכה בעיירה נידחת והמשכיל בטרקלין של מעמד הביניים.
חדשן ומסורתי. בונה הארץ ואח ליהודי התפוצות. יהודי ישראלי.
1889
ילדות במשפחה חסידית בעיירה יהודית
נולד ב-24 בנובמבר 1889 בעיירה מיר שבפלך מינסק בביילורוסיה למשפחת חסידי חב"ד בת שישה ילדים. בהיותו בן 4 עברה משפחתו לעיירה הסמוכה סטויבץ, וזו נותרה חקוקה בליבו כעיירת ילדותו ונעוריו.
בתמונה: משפחת רובשוב בסטויבץ, תחילת המאה העשרים, זלמן עומד במרכז.
מקור: נחום חיניץ (עורך), ספר זכרון סטויבץ סוורז'נא: והעירות הסמוכות רובעזעוויץ דערעוונא, נאליבאק
"החזרת שיווי המשקל וחיבור מחודש של כל חלקי תנועתנו חייבים להפוך למשימה הראשונה והעיקרית מבין המשימות המוטלות על מזכירות ההתאחדות".
זלמן שזר
שזר היה פעיל פוליטי נלהב ומסור, אך גם איש שלום החותר לאחדות. הוא העדיף תמיד את דרך ההבנה והגישור במחלוקות החריפות שהתעוררו בתנועת הפועלים והתנועה הציונית על פני חילוקי דעות.
1907–1918
לימודים, כתיבה ופעילות ציבורית
למד באקדמיה לחכמת ישראל בפטרבורג שברוסיה הצארית. בפטרבורג פגש ב-1908 את רעייתו לעתיד – רחל כצנלסון, סטודנטית להיסטוריה במכון האוניברסיטאי לנשים. בשנים הבאות הוא למד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטאות פרייבורג, שטרסבורג וברלין.
במהלך שנים אלה התפרנס מהעתקת כתבי יד ומהוראה. הוא המשיך בפעילותו הציבורית והעיתונאית והחל לכתוב שירים ולחקור את תולדות ישראל, ובפרט את תולדות התנועות המשיחיות.
בתמונה: זלמן רובשוב, פעיל במפלגה ציונית סוציאליסטית יהודית בווילנה של ראשית המאה העשרים.
התמונה באדיבות ארכיון התצלומים, בית לוחמי הגטאות
"כל נפשי מתקוממת נגד מחשבה זו של עסקנות פרופסיונלית בארץ ישראל".
שזר היה אינטלקטואל רב-תחומי – היסטוריון, משורר, עורך, מתרגם, עיתונאי והוגה דעות. רוחו הסוערת סירבה להתקבע בגבולותיה הצרים של הגדרה אחת ויחידה.
1919–1930
פעילות ציונית ותנועתית
בשלהי שנות העשרים ובשנות השלושים מיעט שזר מאוד לעסוק במחקר ההיסטורי והפך, לצד עבודתו העיתונאית ב"דבר", מהיסטוריון לפעיל ציוני ולעסקן תנועתי במשרה מלאה. הוא היה חבר מזכירות הברית העולמית של פועלי ציון, הוועד הפועל של אחדות העבודה, הוועד הפועל של הסתדרות העובדים הכללית, מועצת הסוכנות היהודית וחבר בכיר במפא"י. במהלך שנים אלה השתתף בקונגרס הציוני ונשלח מטעם המוסדות הציוניים לשליחויות בקהילות יהודיות באירופה ובאמריקה.
בתמונה: זלמן רובשוב (במרכז) עם אחדים ממשתתפי כינוס של "פועלי ציון" בווינה, 1922. לפניו עומד ברל כצנלסון, ומשמאלו — לילי צדק.
התמונה באדיבות ארכיון מפלגת העבודה, בית ברל
"אין אני יודע בכל מסכת הגורמים של הדור האחרון שום גורם אשר כה העשיר את רוח האומה והרים את מעלת תנועת תחייתה – כשירה העברית".
אהבת השפה העברית והספר העברי עמדה בראש מעייניו של שזר. בתפקידו כעורך המוסף התרבותי של "דבר" הוא קידם את היצירה העברית, סייע ליוצרים וביקש להביא את בשורת הספרות העברית אל העולם. שזר אף פעל לקידום הענקת פרס נובל לסופר עברי. הוא ביקש לקדם את מועמדותו של זלמן שניאור, ולאחר מכן של ש"י עגנון, והוא אכן זכה בפרס.
1936–1949
עריכת עיתון "דבר" והוצאת "עם עובד"
ב-1936, בגיל 47, התמנה שזר לעורך הראשי של "דבר", העיתון המרכזי של ההסתדרות הכללית, ושימש בתפקידו במשך 13 שנים. הוא פעל כדי להפוך את העיתון לבמה להפצת רעיונות וערכים שבהם האמין.
מ-1944 ערך גם את הוצאת עם עובד ונתן במה לעשרות סופרים ויוצרים עברים, ובהם מרטין בובר, גרשם שלום, ש"י עגנון, חיים הזז, לאה גולדברג ורחל בלובשטיין (רחל המשוררת).
זלמן שזר בעת הגרלה בבית "דבר", פברואר 1949.
צילום: בנו רותנברג; באדיבות אוסף מיתר, הספרייה הלאומית
"פתרון של חיי עם ליד עם, ללא התבוללות אחד בשני, ללא ניצול אחד את השני, ללא שלטון אחד על השני"
שזר תמך בתוכנית החלוקה וראה בה פתרון שיאפשר לשני העמים לחיות זה לצד זה. הוא טען שיש לכבד את רצונם הטבעי של ערביי ארץ ישראל להגדרה עצמית ולאומית אך יש להילחם בתוקף בהתנגדותם לציונות.
1949–1950
שר החינוך הראשון
בשנת 1949 נבחר שזר לכנסת הראשונה מטעם מפא"י והתמנה לשר החינוך והתרבות הראשון של מדינת ישראל. יזם את "חוק לימוד חובה תש"ט–1949".
שר החינוך והתרבות זלמן שזר ורעייתו רחל מבקרים בשיעור ערבית בסמינר למורים יהודים בנצרת, 27 ביולי 1949.
באדיבות אוסף התצלומים הלאומי — לשכת העיתונות הממשלתית
"מעולם לא הייתה בתולדות העם היהודי התבוללות, הן אנוסה והן אוטומטית, במידה כה עצומה כפי שהיא קיימת עתה בברית המועצות – אולם אין אני יודע גם ארץ שנייה, שבה יש רגש יהודי חזק יותר".
במסעותיו בין קהילות יהודיות בעולם פגש שזר פנים שונות ומגוונות של העם היהודי. בתפקידו בהסתדרות הציונית בשנות ה-50 וה-60 הוא פעל רבות כדי לחזק את פעולות ההסברה, החינוך והתרבות היהודית בקרב הקהילות בתפוצות, והרחיב את רשת בתי הספר היהודיים ואת פעולות התרבות היהודית בתפוצות. שזר אף יזם וביצע מפעל של תרגום והפצה של הספר העברי בחו"ל.
1963–1973
הנשיא השלישי של מדינת ישראל
ב-1963, בהיותו בן 74, נבחר לתפקיד הנשיא השלישי של מדינת ישראל. הוא כיהן בתפקיד לאורך שתי קדנציות. פעל לעידוד וטיפוח תחומי התרבות והספרות, עודד סופרים עולים, ייצג את מדינת ישראל באירועים ממלכתיים בחו"ל, קיבל את פני האפיפיור פאולוס השלישי בביקורו ההיסטורי בישראל, קשר קשרים מיוחדים עם העדה הדרוזית ותרם להפגת המתחים ההיסטוריים בין המחנות הפוליטיים בישראל.
שזר פעל כדי לקרב בין העם בישראל לבין הקהילות בתפוצות, והפך את ביתהנשיא לביתו של העם היהודי כולו.
נשיא המדינה זלמן שזר (שני משמאל) מגיע לכנסת לטקס ההשבעה לקדנציה שנייה כנשיא המדינה, 21 במאי 1968.
צילום: פריץ כהן; באדיבות אוסף התצלומים הלאומי – לשכת העיתונות הממשלתית
"הוא מצא בהם את 'הקסם שביהודים על אדמת הארץ המגלמים רוחניות יהודית מסוימת. צירוף של האהבה לבית, לעבר וליהדות הרוסית, והחלום על שיקומה היהודי אחרי גאולתה משבי'" (רחל כצנלסון-שזר).
שזר היה בן למשפחת חסידי חב"ד וחש קִרבה רבה להתלהבות החסידית, לניגונים ולריקודים. הוא פעל רבות להקמת כפר חב"ד, ומצא באנשי הכפר את החוט המקשר בין ערכי היהדות המסורתיים לערכי תנועת העבודה. הוא עמד בקשרים הדוקים וחמים עם אדמו"ר חב"ד רבי מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מלובביץ'. על אף הערצתו הגלויה אליו, לא נמנע מלנהל עימו ויכוחים בנושאים שבמחלוקת.
"ליד הכותל אתה חש שבכל זאת לא עדר אנו, כי אם עם".
זלמן שזר
במשך רוב חייו לא היה שזר שומר מצוות, אבל בלט בין חבריו המודרניסטים כאדם קרוב למסורת היהודית, לשפת היידיש, לעיירה היהודית ולחיי הקהילה היהודיים. שזר אהב מאוד את "היידישקייט" ואת ההומור היהודי. הוא יצא אפוא נגד שלילת הגולה הקיצונית של חבריו לתנועה ושלל את המאבק בשפת היידיש שהתנהל בארץ-ישראל. שזר הִרבה לכתוב ביידיש, ואף תמך בהקמת מוסד הסתדרותי לטיפוחה של שפה זו.
1903–1907
נעורים: צעדים ראשונים בעולם העיתונות ובתנועת פועלי ציון
בגיל 14 ערך בכתב ידו את "הירחון: עיתון עברי אורגן ציוני" והביע בו עמדות לאומיות-ציוניות. בהיותו בן 15 הצטרף לסניף פועלי ציון בשאיפה לשלב את תפיסתו הציונית עם האמונה הסוציאליסטית.
בתמונה: עמוד השער של גיליון "הירחון" בעריכת זלמן רובשוב, א' באייר תרס"ג, 28 באפריל 1903
התמונה באדיבות מכון גנזים על שם משה ברש
"כמה נחוץ, ובדחיפות ממש, להאיר את הפינות המוזנחות הרבות, הרבות מדי, שההיסטוריה שלנו כה עשירה בהן, לגלות את מה שכאילו נסתר ולהחיות ולרענן את מה שכאילו כבר נגלה".
זלמן שזר
בשנות בחרותו היה חקר תולדות העם היהודי לאחד הנושאים הקרובים ביותר לליבו של שזר מבין שלל עיסוקיו הרבים. הוא אימץ את התפיסה של דב בר בורוכוב, שחייבים להכיר את ההיסטוריה לפני שבאים לפעול למען העתיד. אף שאמונתו הציונית הובילה אותו בהמשך לעשייה ציבורית ולא לעולם המחקר, גיבש שזר את תפיסת עולמו מתוך המחקר המדעי, ואימץ גישה מהפכנית כלפי מקומה של הציונות בהיסטוריה היהודית. הוא ראה אותה כפרק המשך ולא כמפנה מהפכני.
1920
נישואין לרחל כצנלסון
לאחר פירוד בן שבע שנים, נישאו זלמן שזר ורחל כצנלסון בבית ההבראה לפועלים בשכונת הבוכרים בירושלים. הם היו כמה שנים בווינה בשליחות פועלי ציון ושם נולדה בתם היחידה רודה. היא נולדה עם תסמונת דאון. התמודדות המאתגרת עם מצבה של בתם ליוותה את רחל וזלמן שזר לאורך כל חייהם. ב-1924 שבו לארץ-ישראל והשתקעו בה לתמיד.
"דרך זו [האלימות] היא דרך כזב, כי היא מגדלת את הנחש הזה ומשפילה את כבודנו".
שזר התנגד לאלימות. תפיסתו המוסרית וההומניסטית שללה פעולות נקם ופגיעה בחפים מפשע. גם בימי המאבק על הקמת המדינה תמך במדיניות ההבלגה, וקרא למאבק בדרכים לא אלימות: הפגנות, גיוס דעת קהל בעולם והתיישבות.
1932
עריכה ותרגום ליידיש של שירי רחל המשוררת
ב-1911 ביקר בארץ ישראל לראשונה ופגש את רחל בלובשטיין – לימים רחל המשוררת. נפשם נקשרה בקשר רגשי עמוק. שזר פרסם את שיריה של רחל ב"דבר", ערך את ספרי שיריה, ובשנת 1932 תרגם כמה משיריה ליידיש והוציאם לאור.
לוויית רחל המשוררת בקבוצת כנרת, 17 באפריל 1931. זלמן רובשוב (חובש מגבעת) עומד מימין לקבר.
באדיבות אוסף התמונות של המכון לחקר תנועת העבודה ע"ש פנחס לבון
"ורשה ולובלין ולודז' יהפכו להיות שדה קטל. הלא אנחנו יכולים להגיע למצב כזה שלא יהיה עוד בשביל מי לבנות את הארץ".
על רקע עליית האנטישמיות האירופית ראה שזר את הנולד, והתריע מפני הסכנה הרובצת לפתחם של היהודים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה חשש לגורלה של יהדות פולין ותמך בהתגייסות לצבא הבריטי כדי להילחם בגרמניה הנאצית.
עם התקרבות צבאו של רומל לגבולות ארץ-ישראל, הוא הצטרף למחלקה של אנשי רוח ומקצועות חופשיים שהוקמה במסגרת ה"הגנה" ועברה אימונים בלוחמת גרילה. על פי הצעתו של שזר, המחלקה כונתה בדרך לצון "ס.עו.ס" – סופרים, עורכי דין וסנדלרים.
1947
מסע ברחבי פולין שלאחר הכיבוש הנאצי
לאחר תום מלחמת העולם השנייה והשואה יצא שזר למסע בפולין. הוא עבר מעיר לעיר ומעיירה לעיירה וחזה בשברון לב בחורבנו של העולם היהודי שכה היטיב להכיר. במסע זה חדרה לליבו ההכרה במוראות השואה ובהיקפה.
זלמן רובשוב (רביעי משמאל) בריכבאך, פולין, עם חברי המשלחת.
באדיבות ארכיון מפלגת העבודה על שם משה שרת, קרן ברל כצנלסון
"הדפס בבקשה, אין מכונת כתיבה? לא חשוב, רשום ביד: כל ילדי ישראל בין גיל ארבע לשמונה עשרה יקבלו חינוך חינם ברמה הגבוהה ביותר".
כהונתו הקצרה כשר החינוך הראשון של מדינת ישראל עמדה בסימן עיצוב דמותה ואופייה התרבותי והמוסרי של המדינה במציאות של עלייה המונית. שזר יזם את חוק חינוך חובה חינם (שחל על שנת גן אחת ושמונה שנות בית ספר יסודי), תמך בקיום זרמים בחינוך על בסיס ערכי יסוד משותפים, ושאף להקנות חינוך שווה לתלמידים הערבים.
1951–1963
הסברה, תרבות וחינוך בסוכנות היהודית
ב-1951 נבחר להנהלת הסוכנות היהודית והתמנה לראש מחלקת ההסברה של הסוכנות ולממלא מקום יו"ר הנהלת הסוכנות. ב-1953 התמנה לראש המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה של הסוכנות היהודית, ולאחד מנציגי הסוכנות היהודית בהנהלת יד ושם. בשנת 1956 התמנה ליושב הראש בפועל של הנהלת הסוכנות בירושלים והתפטר מחברותו בכנסת.
זלמן שזר, יו"ר הוועד הפועל הציוני, נואם בסעודה לכבוד עשור למושבי העולים, 19 באוקטובר 1959. יושבים מימין: ראש תנועת המושבים יצחק קורן ושר האוצר לוי אשכול.
באדיבות ארכיון יד לוי אשכול; אוסף הספרייה הלאומית
"אתם, היושבים פה, כולכם נכדי הרמב"ם. […] בשום פנים ואופן לא הייתי רוצה שתראו אותי מחוץ ל'נכדות' זו."
שזר לא היה קרוב ליהודי ארצות האסלאם ולתרבותם, אך הדגיש את חשיבותה של מלאכת קיבוץ הגלויות תוך שמירה על נכסיה התרבותיים של כל עדה.
1974
פטירה
נפטר ב-5 באוקטובר 1974 ונטמן בחלקת גדולי האומה בהר הרצל. לזכרו הוקם מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי.
ראש הממשלה יצחק רבין (במרכז), רעייתו לאה (לשמאלו) וראש הממשלה לשעבר גולדה מאיר (לימינו) בלוויית זלמן שזר, 7 באוקטובר 1974.
צילום: יעקב סער ; באדיבות אוסף התצלומים הלאומי, לשכת העיתונות הממשלתית
תודה לד"ר חגי צורף על ייעוץ וסיוע בכתיבה